מאמרים של: asicohen

חומר למחשבה על… זיכרון

הזיכרון שלי הוא חבר מתעתע. הוא שטן או מלאך היושב על הכתף, והרגש שבי רוקד בהתאמה אליו – כך אני

התכשיטים…

"התכשיטים… את התכשיטים החבאתי בתוך אחת המדרגות. הינה, כאן. לא… כאן…" "סבא, תנסה להיזכר. יש כאן 68 מדרגות…" מה שאנחנו

להחזיק בחוט הזיכרון

אולי היא כבר מזמן אינה עימנו, ואם כך הדבר אז זיכרונה חוגג את עצמו החוצה, כל פעם מחדש, כשמביטים בתמונה.

ילד שהיום הוא איש

התמונה הזו היא של ילד שהיום הוא איש. אבל אותו ילד עדיין קיים בתוכו. כמו אצל כולנו… אין זה משנה

איזו חתיכת היסטוריה!

תמונה זו היא חלק מחיי. בשנת 1939 הושלמה בנייתו של גן החיות הראשון בארץ, גן החיות של תל אביב. הגן

חיים ומוות ביד המחוגה

תמונה זו היא חלק מחיי. סבי מצד אימי מצביע על בנו, מי שלימים יאבד את ג'ינג'יות שערו, אך יתהדר בזנב

"כמה מאות ונרגעו הרוחות"

תמונה זו היא חלק מחיי. זהו אבי בהיותו בצבא. הוא נפטר בגיל שלושים, מוקדם מדי לכל הדעות. הייתי בת תשע

עפיפון בודד בשמיים

תמונה זו היא חלק מחיי. אני זוכרת שצילמו אותי במגרש משחקים זה, זוכרת את הרוח על פניי כשהתגלשתי, אך בתיק

"עכשיו אני חוזר הביתה!"

תמונה זו לקוחה מסיפור החיים של שאול דקל והינה סיפורה: בתום המלחמה נדרשו להישאר בסיני. מקלחות לא היו בנמצא, ולאחר