מאמרים של: asicohen

חומר למחשבה על… זיכרון

הזיכרון שלי הוא חבר מתעתע. הוא שטן או מלאך היושב על הכתף, והרגש שבי רוקד בהתאמה אליו – כך אני

התכשיטים…

"התכשיטים… את התכשיטים החבאתי בתוך אחת המדרגות. הינה, כאן. לא… כאן…" "סבא, תנסה להיזכר. יש כאן 68 מדרגות…"   מה

להחזיק בחוט הזיכרון

היא כבר מזמן אינה עימנו, רק זיכרונה חוגג את עצמו החוצה, בכל פעם מחדש, כשמביטים בתמונה. הינה משהו קטן על

ילד שהיום הוא איש

התמונה הזו היא של ילד שהיום הוא איש. אבל אותו ילד עדיין קיים בתוכו. כמו אצל כולנו… אין זה משנה

איזו חתיכת היסטוריה!

תמונה זו היא חלק מחיי.   בשנת 1939 הושלמה בנייתו של גן החיות הראשון בארץ, גן החיות של תל אביב.

חיים ומוות ביד המחוגה

תמונה זו היא חלק מחיי. סבי מצד אימי מצביע על בנו, מי שלימים יאבד את ג'ינג'יות שערו אך יתהדר בזנב

"כמה מאות ונרגעו הרוחות"

תמונה זו היא חלק מחיי.   זהו אבי בהיותו בצבא. הוא נפטר בגיל שלושים, מוקדם מדי לכל הדעות. הייתי בת

עפיפון בודד בשמיים

תמונה זו היא חלק מחיי.   אני זוכרת שצילמו אותי במגרש המשחקים הזה, זוכרת את הרוח על פניי כשהתגלשתי, אך

"עכשיו אני חוזר הביתה!"

התמונה הזו לקוחה מסיפור החיים שכתבתי עבור שאול דקל:   בתום המלחמה נדרשנו להישאר בסיני. מקלחות לא היו בנמצא, ולאחר