מבוא
תהליך כתיבת סיפור חיים הוא מסע יצירתי המשלב רגישות והקשבה, הן לתוכן דברי המרואיין והן לנאמר בין המילים. הוא מוּנע מאהבה ומתשוקה לתחום התיעוד והכתיבה לצד כבוד לתהליך הרגשי שחווה המרואיין. כתיבת הסיפור אינה מתחילה מול המחשב כשכל קובצי השמע הוקלדו ומוכנים לשימוש, אלא מוקדם מכך, בעת מפגשי הראיונות.
הכלים הנדרשים לכתיבת סיפור חיים מעניין, קולח ומרגש הם, בין היתר, מקצועיות בתחום העריכה הלשונית, בקיאות במגוון אלמנטים ספרותיים לצד אינטואיציות שמקורן באינטליגנציה רגשית. במאמר זה אפרט מעט בנושא.
מוקדים משמעותיים בסיפור – מסרים ותובנות
מוקדים משמעותיים בסיפור הם המסרים המאותרים בשלב הראיונות: המסרים העיקריים שרוצה המרואיין להעביר באמצעות הסיפור, כמו גם התובנות שרכש במהלך שנותיו ועליהן הוא שם דגש. אלה ואלה, המסרים והתובנות, שזורים על פי רוב בדברי המספר ובאים לידי ביטוי באופן טבעי, לרוב במודע ולעיתים באמצעות התת־מודע. הם יקבלו ביטוי במהלך השיחה וצריכים לקבל במה בסיפור. היכן וכיצד? כאן נדרשת יצירתיות שמקורה גם באינטואיטיביות הכותב וגם בידיעותיו באשר לאלמנטים ספרותיים המסייעים לזרימת הטקסט.
שימוש בשפה קולחת ובהירה
אוצר מילים רחב משמעותי בכל טקסט כתוב, ומומלץ שיקבל מענה בהתאם למרואיין תוך התייחסות לכללי התחביר בתוספת ערנות לסגנון המתבקש. אם נוצר פער גדול מדי בין הטמפרמנט המילולי של המספר לבין הטקסט, יורגש הדבר ויצרום לו, כי לכל אדם ייחודיות שיחה וכתיבה ולכל אדם טעם אישי (בל נשכח: מעבר לידיעותיו של הכותב בעניין כתיבה וניסוח, הספר הוא בראש ובראשונה של מספר הסיפור). המפתח הוא איזון. כתיבת פרק או חציו לפחות, כדוגמה לאחר מפגשי הראיונות, היא תשובה מצוינת לתיאום עמדות בנושא.
אלמנטים ספרותיים
אפיזודות מחייו של המספר יכולות לקבל ביטוי על הכתב בצורות שונות, ואחת מהן היא דיאלוג בין הנפשות הפועלות. אלמנט זה מייצר טקסט פועם וחי, זורם ומעניין, לעומת הבאת הדברים כעובדות זו אחר זו.
לעיתים נדרשות תוספות כתיבה מאולתרות (כביכול) המייצרות חיוּת שיחה, כמו גם העברת מידע בצורה רעננה ומעניינת יותר. במקרה הזה תיתכן חירות כתיבה מסוימת כל עוד היא מאושרת על ידי המרואיין.
אלמנטים נוספים שניתן לעשות בהם שימוש הם אפקט "המחשבה המהרהרת": מידע יכול להתקבל בטקסט באמצעות יצירת חלון הרהור של אדם בינו לבין עצמו, "עדות האחר": תוספת של דברי בן משפחה המשולבת בטקסט ומייצרת מרחב כתיבה שבו ניתן להעביר מסרים ולכתוב אמירות שאינם בשם המרואיין, בהסכמתו כמובן. מקרה מוכר בעניין זה הוא בבחינת הפתגם "אין הנחתום מעיד על עיסתו".
האלמנטים שצוינו כאן הם חלק מהמרכיבים המייצרים חוויית קריאה איכותית הפונה הן לשכל והן ללב של קורא הסיפור.
יצירת רצף הרמוני
בכל סיפור חיים מתעוררת השאלה כיצד לשמור על רצף העשייה והפעילות של אדם ולהעלותו על הכתב כאשר ברור כי חייו התנהלו בד בבד, כלומר, בעוד זה קורה גם זה קורה. הזמן הכרונולוגי יכול להתקיים היטב בטקסט הכתוב כאשר המעברים בין הגילים מייצרים תחושה הרמונית, מובאים בסדר פנימי נינוח ואינם פוגעים בהבנה ובבהירות הסיפור.
הגלישה על פני הזמן, קדימה ואחורה, מתבקשת כמעט תמיד, ומה שמסייע לה להתרחש בטבעיות, ולכן גם להתקבל בטבעיות במהלך הקריאה, הוא התייחסות נכונה לתוכן לצד היכולת לשלב בין נושאים בצורה אסוציאטיבית נכונה המייצרת טקסט הרמוני על פני מסלול הזמן המתבקש בהתאם לחיי הדמויות בסיפור. כלומר יש רצף בהוויה של הסיפור, דבר מוביל לדבר. כך מתאפשרות קפיצות בזמן המורגשות כמו טיול על פני המילים, כמו ריקוד המובל נכון ובהתאמה.
נאמן למקור (שאלה הנשאלת לא פעם)
עד כמה סיפור חיים צריך להיות נאמן לעובדות החיים כפי שקרו? תלוי במספר הסיפור ובכותב היצירה. הסיפור מתבסס על קורות המרואיין ושואף להיות קרוב ביותר למציאות כפי שקרתה. אך כמו בחיים, יש כמה דרכים לומר אמירות ולעשות מעשים. סבירות שאלמנטים שלא התרחשו במציאות, לא ייכתבו בסיפור, אך לפעמים נוצר מצב שבו עובדות מסוימות עלולות לפגוע באדם המספר או במקורביו. במקרה הזה באה לידי ביטוי היכולת היצירתית של הכותב, רגישותו, יכולתו להביא את פני הדברים כך שינעמו לקורא, יבליטו את הרצוי ויצניעו את הנדרש.
סיכום
לסיכומו של עניין, קיימים מאפיינים שונים לסיפור חיים מעניין ומרגש. חלקם נובעים ממקצועיות נרכשת וחלקם נובעים מיכולת אינטואיטיבית, אותה אינטליגנציה רגשית שבאה לידי ביטוי בעת תהליך הפקת הספר משלב הראיונות ועד תום התהליך.